<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תש"ל</h1>
<h2>דף סו:</h2>
בת תיה דגוי [כדישראל] שפיר דמי דישראל בגוי אביי אמ' אסור ריחא מילתא היא רבא אמ' מותר ריחא לאו מילתא היא. ובפסחים בפ' כל שעה אמרי' הנאה הבאה לו לאדם בעל כורחו אביי אמר מותרת רבא אמ' אסורה. ואמרי' כי פליגי בדלא אפשר (קא) [וקא] מכוין שבעל כורחו מריח ואפי' הכי אמ' רבא אסורה. ובת תיהא אמ' רבא אפי' לכתחלה שרי דריחא לאו מילתא היא. הרי קשיא דרבא אדרבא. והתם נמי (מקטורת) [גבי קטורת] המריח בה פטור אלא שמעל בו. אלמא תניא בהדיא ריחא מילתא היא. ואמרי' נמי גבי הרודה פת חמה [ונתנה] על פי חבית של תרומה ר' מאיר אוסר ור' יהודה מתיר ר' יוסי מתיר בשל חיטים ואוסר בשל שעורים מפני ששעורים שואבת ואמרי' עלה פת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסורה. וכיון שהכל אוסרין היאך יאמר רבא ריחא לאו מילתא היא ויחלוק על כולם. בשר נבילה שצלאו עם בשר שחוטה רב אמ' אסורה ולוי אמר מותר עבד לוי עובדא בגדי ודבר אחר והתירו. רבא סבר ריחא לאו מילתא היא. ועתה פירשו רוב רבותינו כיון דקם רבא בשיטתיה דלוי ש"מ דהילכתא כוותיה דהא אי אפשר לומר כאביי דא"כ יע"ל קג"ם שכל סתם תלמוד מלמד ריחא מילתא היא. לכן נראה לפרש בקטורת כ"ע לא פליגי דריחא מילתא היא משום דלריחא עביד. וחבית פתוחה דכ"ע מודו דכקטורת דמיא שקולטת יותר מדאי את הריח. והנאה הבאה לו לאדם בע"כ כגון דלא אפשר וקא מיכוין כפת חמה וכחבית פתוחה דמיא. בשר שחוטה שצלאו גוי עם בשר נבילה היה רבא נמי אוסר כרב. בכיצד צולין גבי מילתא דרב ולוי אמרי' אמ' רב אמ' ר' חנינא פת שצלאה עם בשר צלי אסורה לאכול בכותח. ורב נמי אוסרה כפת חמה וכחבית פתוחה דמיא. ובבת תיהא להכי פליגי אביי ורבא. אביי שאוסר ס"ל (כגון) [כיון] שמתכוין להריח הרי הוא כפת חמה וכחבית פתוחה כמו שמוכיח לבסוף (האי נמי לדידי הכי הוא) [והא דידי נמי] כחבית פתוחה וכפת חמה דמי. ורבא דשרי כיון שאינו מתכוין אלא לבדוק אתהיא מותר דהוא אינו מתכוין ולא להנאתו הוא צריך כי פת צוננת כחבית מגופה דמיא וזהו שאמ' אביי לדידי כי פת חמה וחבית פתוחה (ושריא) [ואסורה]. אבל לרבא לא נראה כך.
